שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקּוֹדֶשׁ מִדַּת הַתְּרוּמָה. שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ מַתִּיר אֶת הָחוּטִים וּמְנַגֵּב אֶת הַנְּקָבִים וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר וּבַתְּרוּמָה קוֹשֵׁר. וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל׃ אוֹכְלִי תַרוּמָה זְרִיזִין הֵן. וְהֵן חָצִין אוֹתָהּ. אוֹכְלֵי הַקּוֹדֶשׁ אֵינָן זְרִיזִין וְאֵינָן חָצִים אוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שלא כמדת הקדש וכו' שבקדש מתיר את החוטין. מהקשר וכו' כדפרישית במתני' וטעמא דכהנים אוכלי תרומה זריזין הן והן חצין חולקין אותה להקשר וכלומר שפותחין בכל מה שיכולין כדי שיבואו המים בה ואוכלי קדש אינם זריזין לעשות כך לפיכך צריך שיהא מתיר הקשר לגמרי ומנגב ומטביל ולא סמכינן על שיפתח את הקשר מעט:
הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה אֲבָל לֹא אֶת הַקּוֹדֶשׁ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירַע. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנִּיקְבָּה חָבִיתוֹ 16b וּפָֽקְקָה בְסַנְדָּלוֹ. רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. עָבַר וְנָשָׂא טָהוֹר. וְאַתְיָא כַהִיא דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. יֵשׁ [מֵהֶן] שֶׁאָֽמְרוּ לֹא יִשָּׂא. עָבַר וְנָשָׂא טָמֵא. [וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָֽמְרוּ.] לֹא יִשָּׂא. אִם עָבַר וְנָשָׂא טָהוֹר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁלֹּא עָשׂוֹ גוּפוֹ כְזָב אֶצֶל הַקּוֹדֶשׁ. [אִין תֵּימַר. עָשׂוֹ גוּפוֹ כְזָב אֶצֶל הַקּוֹדֶשׁ.] אֲפִילוּ עָבַר וְנָשָׂא יִהְיֶה טָמֵא. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר בִּמְזוקָּק לַקּוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
הנושא את המדרס וכו' מפני מעשה שאירע וכו' ופקקה בסנדלו. והיה טמא מדרס:
ויש מהן וכו' טהור. בנושא את המדרס דלא אמרו אלא דלא ישא לכתחלה ובדיעבד טהור שהרי לא נגע במדרס:
לית הדא אמרה וכו'. וכי לא שמעינן מהכא למיפשט בעיין דסוף פרק דלעיל אם עשו גופו של אוכלי תרומה כזב אצל הקדש או דילמא דוקא בבגדיהן הוא דאמרו ומהכא איכא למיפשט דאין תימר אפי' בגופו עשו אותו כזב א''כ מן הדין ראוי להחמיר כאן אפי' בדיעבד שאפי' עבר ונשא יהא טמא (דנושא המדרס הרי הוא כאלו מאוכלי תרומה שבתרומה מותר לישא מדרס עמה כל זמן שלא נגע בה):
א''ל תיפתר במזוקק לקדש. כלו' דאיירי שרגיל לאכול קדש וזריז בה כדפרישית בריש הלכה ובו לא גזרו בדיעבד שנזהר שלא יגע בקדש ולא מצינו למיפשט מהכא בעלמא:
משנה: כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטַהֲרָה צְרִיכִין טְבִילָה לַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. הַכֶּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. הָרְבִיעִי בַּקּוֹדֶשׁ פָּסוּל וְהַשְּׁלִישִׁי בַּתְּרוּמָה. וּבַתְּרוּמָה נִיטְמֵאת אַחַת מִיָּדָיו חֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה. וּבַקּוֹדֶשׁ מַטְבִּיל שְׁתֵּיהֶן. וְהַיָּד מְטַמָּא אֶת חֲבֶרְתָּהּ בַּקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא בַּתְּרוּמָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
ובתרומה. הדין הוא שאם נטמאת אחת מידיו באיזו טומאה שהיא מדבריהם כגון אוכלין ומשקין טמאין וכיוצא בהן שאין מטמאין את הידים ולא את הגוף היא טמאה וחבירתה טהורה אפילו נגעה ידו הטמאה בידו האחרת והיא נגובה טהורה שאין היד מטמא את חבירתה לתרומה ובקדש אם נגעה בידו השניה מטביל שתיהן שהיד מטמא את חבירתה לפוסלה בנגיעה ואם יש משקה לחלוחית ביד הטמאה מטביל שתיהן אע''פ שלא נגעה יד הטמאה בשניה וכן פוסל אם נגע ביד חבירו לקדש אבל לא לתרומה. והרי עוד ארבע מעלות בקדש שנשנו כאן כבר פירשתי לעיל בתחלת הפרק שעד המעלה הכלי מצרף וכו' נוהגין אף בחולין שנעשו על טהרת הקדש ומן הכלי מצרף ואילך אינן נוהגין אלא בקדש בלבד:
והשלישי בתרומה. שני פוסל לשלישי בתרומה והרביעי הוא טהור:
הרביעי בקדש פסול. שהשלישי פוסל לרביעי בקדש והחמישי הוא טהור:
הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש. אם היו פירורין של אוכלין הרבה בהכלי ונגע בהן הפוסל את הקדש ואת התרומה כגון טבול יום או איזו טומאה והן אינן נוגעין זה בזה אפי' אם לא נגע אלא באחת מהן נטמא כל מה שבכלי לקדש אבל לא לתרומה. ואף על פי שכל אלו המעלות מדבריהן הן מכל מקום למעלה זו יש רמז ואסמכתא מן הכתוב שבתורה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת מכאן אמרו חכמים כל מה שבכף הרי הוא כגוף אחד ואפילו כלי שאין לו תוך כגון שהיו צבורין על גבי הלוח או ע''ג העור אע''פ שאין נוגעין זה בזה כולן כאחת הן לקדש:
מתני' כלים הנגמרי' בטהרה. שעשאם חבר ונזהר בהן וגמרן בטהרה אע''פ כן צריכין טבילה לקדש ומשום דחיישינן שמא נפל רוק מפי עם הארץ ונגע בהן בשעת מלאכה ועדיין הוא לח לאחר שנגמר ואז מטמא כדתנן בפ''ז דנדה הזוב והרוק מטמאין כשהן לחין לפיכך הצריכוהו טבילה לקדש ואינו טעון. הערב שמש אבל לא לתרומה:
הלכה: תַּנֵּי. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָֽיִתָה אוֹרֶגֶת בֶּגֶד אֶחָד בְּטַהֲרָה וּבָאת אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְהִישָּׁאֵל לוֹ. אָֽמְרָה לוֹ. יוֹדַעַת אָנִי שֶׁלֹּא נִיטְמָא. אֶלָּא שֶׁלֹּא נָתַתִּי דַּעְתִּי לְשׁוֹמְרוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ אָֽמְרָה לוֹ. נִידָּה בָאָה וּמָֽתְחָה עִימִּי בַּחֶבֶל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. גְּדוּלִים הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָֽמְרוּ. כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטַהֲרָה צְרִיכִין טְבִילָה לַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָֽיִתָה אוֹרֶגֶת מִטְפַּחַת אַחַת בְּטַהֲרָה וּבָאת אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְהִישָּׁאֵל לוֹ. אָֽמְרָה לוֹ. יוֹדַעַת אָנִי שֶׁלֹּא נִיטְמָא. אֶלָּא שֶׁלֹּא נָתַתִּי דַּעְתִּי לְשׁוֹמְרוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ אָֽמְרָה לוֹ. נִפְסְקָה נֵימָה אַחַת וּקְשַׁרְתְּיהָ בְפִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. גְּדוּלִים הֵן דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָֽמְרוּ. כֵּלִים הַנִּגְמָרִין בְּטַהֲרָה צְרִיכִין טְבִילָה בַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וקשרתי בפי. ולא הייתי טבולה לנדתי ויש לחוש שמא בשעה שנגמרה המטפחת עדיין היה לח ורוק הנדה מטמא:
גמ' שלא נתתי דעתי לשמרה. שלא יארע בו איזה טומאה שלא מדעתי. כמה גדולים דברי חכמים וכו'. אשמא ניטמא ולאו אדעתיה:
הַחוֹתֵךְ מִשְּׁפוֹפֶרֶת הַקּוֹדֶשׁ. חוֹתְכָהּ וּמַטְבִּילָהּ טְעוּן טְבִילָה. נִיחָה חוֹתְכָהּ. מַטְבִּילָהּ. וְיַכְרִיכֶנָּה (בְּשִׂיט) [בְּסִיב] וְיַטְבִּילָהּ. אָמַר רִבִּי אִילָא. תִּפְתָּר שֶׁחֲתַכָהּ עַל מְנָת לָהַטְבִּילָהּ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. עַד כָּאן בְּקוֹדְשֵׁי מִקְדָּשׁ הַמְקוּדָּשִׁים. מִיכָּן הָאֵילַךְ בְּחוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טַהֲרַת הַקּוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מכאן ואילך בחולין וכו'. כלומר הן ג''כ בכלל דס''ל בענין המעלות שנחשבו מכאן ואילך חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמי ולא בהמעלות שנחשבו ע''כ שאינם אלא בקדש בלבד:
עד כאן. מהמעלות דקחשיב מיירי בקדש ומקדשי קדשים:
החותך משפופרת הקדש וכו'. הובא זה לעיל סוף הפרק:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵעֵידוּתוֹ שֶׁלְרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּתַנִּינָן 17a תַּמָּן. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָה הַסּוֹלֶת וְהַקְּטוֹרֶת הַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן. שֶׁפָּסַל אֶת כּוּלָּן׃ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁכְּלֵי שָׁרֵת מְחַבְּרִים. וּמַה בָּא לְהָעִיד. עַל שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת שֶׁיְּהוּ מְחַבְּרִין אֶת עַצְמָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי זְמִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנִי מַה אָֽמְרוּ. שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת מְחַבְּרִין אֶת עַצְמָן. מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. רִבִּי אָחָא רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁכְּלֵי שָׁרֵת מְחַבְּרִין. מַה בָּא לְהָעִיד. עַל הַסּוֹלֶת וְעַל הַקְּטוֹרֶת וְעַל הַלְּבוֹנָה וְעַל הַגֶּחָלִים. נִיחָא סוֹלֶת וּקְטוֹרֶת וּלְבוֹנָה. גֶּחָלִים. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר בִּגְחָלִים שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁבְּמַה שֶׁהוּא חוֹתֶה הוּא מַכְנִיס. אֲבָל בִּגְחָלִים שֶׁל כָּל יוֹם [לֹא]. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ בְּקַב גֶּחָלִים הָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה. וּבַשַּׁבָּת כוֹפִין עָלָיו פְסַכְתֵּר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. וְכִי סוֹלֶת וּקְטוֹרֶת וּלְבוֹנָה וְגֶּחָלִים יֵשׁ לָהֶן שִׁיעוּר אֶצֶל זֶה. לֹא מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מעדותו של ר''ע היא. האי מעלה דהכלי מצרף וכו' הנשנה במתני' ר''ע דעדיות היא דתנינן תמן רפ''ח דעדיות על הא דקתני שם ברישא העיד ר''ש בן בתירה על אפר חטאת שנגע טמא במקצתן שטימא את כולן לפי שהכלי מצרפן כאלו הן גוף אחד ועלה קתני הוסיף ר''ע וכו' וכדמפרש ואזיל והוסיף ר''ע באלו שאפילו אין מונחין בכלי שיש לו תוך מצרפן כדפרישית במתני':
יודעין היו. בלאו עדותו של ר''ע שכלי שרת מחברין מה שניתן לתוכן להיות נחשבין כאחד ומה בא ר''ע להעיד על שירי מנחות וכו' והסלת דקאמר לאשמעינן שאפי' היא משירי מנחות הכל כא' נחשב לענין שאם נגע במקצתו שפסל את כולו:
מפני מה אמרו וכו'. דבשלמא עשרון של מנחה צריכה היא כולה אלא שירי מנחות מ''ט:
מפני שנזקקו לכיליין. הואיל ונזקקו בתחלה לכלי שרת להשימן בתוכן והכלי מחברן:
יודעין היו וכו'. גם זה היו יודעין שהכלי מחבר אף לשירי מנחות ומה בא להעיד על אינך דקאמר הקטרת וכו' דאע''ג דלאו אוכלא ולאו בני קבולי טומאה נינהו קמ''ל דתיבת הקדש מכשרתן ומשוויהו מוכשרין לקבל טומאה:
ניחא סלת וקטרת ולבונה. אלא גחלים בתמיה הא מה שנשתייר הי' מכבדן לאמה כדלקמיה:
תיפתר בגחלים של יה''כ וכו'. כדתנן בפ''ד דיומא בכל יום היה חותה בשל כסף וכו' בכל יום היה חותה בשל ארבעת קבין ומערה בתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס אבל בגחלים שבכל יום לא כהאי דתנינן בתמיד פ''ה נתפזר ממנו כקב גחלים. כשעירה לתוך של שלשת קבין והיה מכבדן לאמה ובשבת שאסור לכבות היה כופה עליו פסכתר סיר גדול:
אמר ר' מתניה. לעולם בגחלים שבכל יום ושנשתיירו קודם שהיה מכבדן לאמה דוכי סולת וכו' יש להן שיעור שלא יתקדשו אצל זה לענין חיבור דאיירינן ולאו אמרינן דהטעם לשירי מנחות מפני שנזקקו לכליין בתחלה והכא נמי בגחלים מפני שנזקקו לכליין בהמחתה שהיה חותה בתחלה ואף מה שנשתייר הכלי מחברן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source